מהי השמנת יתר?
השמנת יתר מוגדרת כמצב בו פרופורציית השומן בגוף גבוהה באופן חריג ולא בריא.
לצורך מדידת השמנת יתר מחקרים משתמשים, בדרך כלל, במדד מסת הגוף (BMI). מדד זה מחושב באמצעות חלוקת משקל האדם בקילוגרמים, בגובהו במטרים בריבוע,. מדד ה- BMI מספק מדד מדויק יותר של השמנת יתר בהשוואה למשקל בלבד.
קווים מנחים שהוצגו על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארה”ב (NIH – National Institutes of Health) ממקמים מבוגרים בני 20 ומעלה בקטגוריות הבאות בהסתמך על מדד ה BMI שלהם:

קטגוריות ה – BMI
מתחת ל 18.5 = תת משקל
18.5 – 24.9 = נורמלי
25.0 – 29.9 = משקל עודף
ויותר30.0 = השמנת יתר
בהשוואה לבעלי משקל נורמטיבי, הסובלים ממשקל עודף או מהשמנת יתר מצויים בסיכון מוגבר למחלות רבות, ביניהן סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב וכלי דם, שבץ וסוגי סרטן מסוימים.

עד כמה בעיות משקל עודף והשמנת יתר נפוצות?

תוצאות סקר הבדיקות הלאומיות לבריאות ותזונה בארה”ב (תכנית מחקר שע”י המרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות ארה”ב) מהשנים 2007-2008 הוכיחו כי 68% בקרב המבוגרים בארה”ב (בני 20 ומעלה) הינם בעלי משקל עודף או השמנת יתר. בשנים 1988-1994, לעומת זאת, רק 56% בקרב המבוגרים בגיל זה סבלו ממשקל עודף או מהשמנת יתר. בנוסף, אחוז הילדים הסובלים ממשקל עודף או מהשמנת יתר מצוי אף הוא במגמת עלייה. על פי תוצאות הסקר מהשנים 2007-2008 – 17%בקרב הילדים ובני הנוער בגילאי 2-19 מוערכים כסובלים מהשמנת יתר. בשנים 1988-1994 עמד האומדן על 10% בלבד.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסרטן?
השמנת יתר קשורה בסיכון מוגבר של סוגי הסרטן הבאים, ויתכן שגם עם סוגים נוספים:
וושט
לבלב
מעי הגס ופי הטבעת
שד (לאחר הפסקת הווסת)
רירית הרחם
כליה
בלוטת התריס
כיס המרה

אחד המחקרים בו נעשה שימוש בנתוני הפיקוח, האפידמיולוגיה (חקר מגיפות) והתוצאות הסופיות של המכון הלאומי לסרטן (NCI) העריך כי בשנת 2007 בארה”ב כ- 34,000 (4%) מקרי סרטן חדשים בקרב גברים ו- 50,000 (7%) בקרב נשים התרחשו בשל השמנת יתר. אחוזי המקרים המיוחסים להשמנת יתר משתנים במידה רבה בהתאם לסוגי הסרטן השונים, אך גבוהים בכ- 40% בחלק מסוגי הסרטן, ובייחוד בסרטן רירית הרחם ובאדנוקרצינומה (סרטן שמקורו בתאים המרפדים את הקירות או משטח פנימי של איבר בגוף) בוושט.
במבט עתידי, השלכותיה של השמנת היתר על הבריאות ועל הכלכלה עד לשנת 2030 עלולות להיות קטלניות. אם המגמות הקיימות בהשמנה תמשכנה להתקיים, הן תגרומנה לכ- 500,000 מקרי סרטן נוספים בארה”ב עד לשנת 2030. על פי ניתוח זה אף עולה כי במידה וכל מבוגר יוריד את ה BMI שלו ב 1%, שיהיה שווה בערך לקילוגרם אחד ממשקל גופו, עשויות להיות לכך השלכות חיוביות ביותר. לגבר בעל משקל ממוצע, הדבר יתבטא במניעת הגדלת מספר מקרי הסרטן ובפועל יבוא לידי ביטוי במניעת כ – 100,000 מקרי סרטן חדשים.

מספר מנגנונים אפשריים עשויים להסביר את הקשר בין השמנת יתר לסיכון מוגבר של סוגי סרטן מסוימים:
רקמת שומן מייצרת כמויות עודפות של אסטרוגן, ברמות גבוהות הקשורות בסיכון לסרטן השד, סרטן רירית הרחם וסוגי סרטן נוספים.
בעלי משקל עודף סובלים לעיתים קרובות מרמות מוגברות של אינסולין ושל גורם גדילה דמוי אינסולין סוג 1 (מצב זה ידוע כ- hyperinsulinemia = היפראינסולינמיה או כעמידות לאינסולין), אשר עשויים לתרום להתפתחותם של גידולים מסוימים.  תאי שומן מייצרים הורמונים הנקראים adipokines. הורמונים אלה עשויים להגביר או לדכא את צמיחת התאים. לדוגמא, leptin (הורמון חלבוני המיוצר בתאי שומן וברקמות שומניות), אשר נפוץ יותר בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר, נראה כמשפר את התרבות התאים, בעוד adiponectin (אדיפונקטין), אשר פחות מצוי בקרב שמנים, עשוי להיות בעל השפעה כימותרפית (מעכב התפתחות תאים סרטניים). לתאי שומן עשויה להיות גם השפעה ישירה ועקיפה על רגולטורים אחרים של צמיחת גידולים, כולל mammalian target of rapamycin (mTOR – חלבון המווסת את גדילת התאים, התרבות תאים, תנועתיות התא, הישרדות התא, סינתזת החלבון ושעתוק) ו- קינאז חלבון מופעל (AMP). (קינאז – שם כולל לקבוצת אנזימים האחראים על ויסות תהליכים בתא על ידי זרחון מולקולות)
מנגנונים אפשריים אחרים כוללים תגובות חיסוניות משתנות, חוסר איזון בין הביטוי המערכתי של סוגי חמצן תגובתיים, לבין היכולת של מערכת ביולוגית לטהר חומר ביניים או לתקן את הנזק שנוצר (oxidative stress), ועוד.

מה ידוע על הקשר שבין השמנת יתר וסרטן השד?
מחקרים רבים הוכיחו כי עודף משקל והשמנת יתר קשורים בהגדלה כלשהיא של הסיכון לסרטן השד בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת. סיכון מוגבר זה נצפה בעיקר בקרב נשים שמעולם לא ניסו טיפול הורמונלי בגיל המעבר (MHT), ובגידולים המבטאים קולטני אסטרוגן ופרוגסטרון. לעומת זאת, מחקרים מסוימים טוענים כי עודף משקל והשמנת יתר נמצאו כקשורים בסיכון מופחת לסרטן השד בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת.
הקשר בין השמנת יתר וסרטן השד עשוי להיות מושפע מהגיל בו האישה עולה במשקל ונכנסת למצב של השמנת יתר. אפידמיולוגים עמלים על מציאת מענה לשאלה זו. צבירת משקל בגילאי הבגרות, בעיקר בין גיל 18 לגיל 50-60 קשורה באופן עקבי עם הסיכון לסרטן השד לאחר הפסקת הווסת.
הסיכון המוגבר לסרטן השד לאחר הפסקת הווסת נחשב כנובע מרמות מוגברות של אסטרוגן בקרב נשים הסובלות השמנת יתר. לאחר הפסקת הווסת, כשהשחלות מפסיקות לייצר הורמונים, רקמת השומן הופכת למקור האסטרוגן העיקרי ביותר. משום שלנשים הסובלות מהשמנת יתר יש יותר רקמת שומן, רמות האסטרוגן שלהן גבוהות יותר ובעלות פוטנציאל להוביל לצמיחה מהירה יותר של גידולי שד המגיבים לאסטרוגן.
הקשר בין השמנת יתר והסיכון לסרטן השד עשוי להשתנות על פי גזע ומוצא אתני. ישנה הוכחה מוגבלת לכך שהסיכון הקשור בהשמנת יתר ובעודף משקל עשוי להתרחש פחות בקרב אפרו – אמריקניות והיספניות בהשוואה לנשים לבנות.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסרטן שרירית הרחם?
השמנת יתר ועודף משקל קשורות באופן עקבי בסרטן רירית הרחם, שהינו סרטן בבטנת הרחם. לנשים בעלות עודף משקל או השמנת יתר, סיכון מוגבר פי שניים או פי ארבעה לפיתוח מחלה זו, בהשוואה לנשים בעלות משקל נורמלי, וזאת בלי קשר למצב בגיל המעבר.
מחקרים רבים אף הוכיחו כי הסיכון לסרטן רירית הרחם עולה עם התגברות צבירת השומן בבגרות, בפרט בקרב נשים שמעולם לא השתמשו בטיפול הורמונלי בגיל המעבר.
למרות שעדיין לא הוחלט באופן ברור מדוע השמנת יתר הינה גורם סיכון לסרטן רירית הרחם, הוכחות מסוימות מצביעות על מעורבות של סוכרת בנושא, ויתכן אף שמדובר בצירוף של סוכרת עם רמה נמוכה של פעילות גופנית. רמות אסטרוגן גבוהות הנוצרות על ידי רקמת השומן, עשויות גם הן לגרום לסרטן רירית הרחם.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסרטן המעי הגס?
בקרב גברים, BMI גבוה יותר קשור מאוד בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס. מיקום השומנים נראה כגורם חשוב, כשהשמנת יתר של הבטן אשר יכולה להימדד בהיקף המותניים, הוכחה כבעלת הקשר החזק ביותר לסיכון לסרטן המעי הגס. קשר זה, בין BMI, היקף מותניים וסיכון לסרטן המעי הגס נצפה גם בקרב נשים, אך בשיעור פחות. שימוש בטיפול הורמונלי בגיל המעבר עשוי לצמצם קשר זה בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת. מספר מנגנונים אפשריים עשויים להיות אחראיים לקשר בין השמנת יתר לבין סיכון מוגבר לסרטן המעי הגס. היפותזה מסוימת (השערה שטרם נבדקה) טוענת כי הימצאותן של רמות גבוהות של אינסולין ושל גורמי צמיחה הקשורים באינסולין בקרב הסובלים מהשמנת יתר, עשויה לתרום להתפתחות סרטן המעי הגס.

BMI גבוה אף קשור בסיכון לסרטן פי הטבעת, אך הגדלת הסיכון בסוג סרטן ספציפי זה, נמוכה יחסית.

מה ידוע על הקשר שבין השמנת יתר וסרטן כליה?
השמנת יותר הוכחה באופן עקבי כקשורה בסרטן תאי הכליה, שהינו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הכליה, בקרב נשים וגברים כאחד. המנגנונים באמצעותם השמנת יתר עלולה להגדיל את הסיכון לסרטן הכליה אינם מובנים ביותר. לחץ דם גבוה הינו גורם סיכון ידוע לסרטן תאי הכליה, אך הקשר בין השמנת יתר לבין סרטן הכליה אינו תלוי במצב לחץ הדם. רמות גבוהות של אינסולין, לעומת זאת, עשויות להיות בין הגורמים להתפתחות המחלה.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר לסרטן הוושט?
בהשוואה לבעלי משקל בריא, הסובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר הינם בעלי סיכון כפול לפיתוח סוג של סרטן הוושט, הנקרא esophageal adenocarcinoma, (אדנוקרצינומה- סרטן שמתחיל בתאים המרפדים דפנות או משטח פנימי של איברים בגוף). מרבית המחקרים לא העלו סיכון מוגבר, או אפילו מצאו סיכון מופחת אודות הקשר בין השמנת יתר לסוג עיקרי אחר של סרטן הוושט – squamous cell cancer (קרצינומה של תאי קשקש).
המנגנונים באמצעותם השמנת יתר עלולה להגדיל את הסיכון לאדנוקרצינומה בוושט (esophageal adenocarcinoma) אינם מובנים ביותר. עם זאת, הסובלים ממשקל עודף ומהשמנת יתר הינם בעלי סיכון מוגבר, בהשוואה לבעלי משקל נורמלי, להיסטוריה של מחלת רפלוקס קיבתי ושטי (צרבת), או תסמונת ברט ( -Barrett esophagusשינויים קדם סרטניים ברפידת הושט). תופעות אלו קשורות בסיכון מוגבר לאדנוקרצינומה בוושט. יתכן אף שהשמנת יתר מחמירה את דלקת הוושט הקשורה במצבים אלה.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסרטן הלבלב?
מחקרים רבים דיווחו על הגדלה קלה בסיכון לסרטן הלבלב בקרב הסובלים מהשמנת יתר ומעודף משקל. היקף המותניים עשוי להיות גורם חשוב במיוחד בקשר בין השמנת יתר לבין סרטן הלבלב.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסרטן בלוטת התריס?
משקל עודף הוכח כבעל קשר לסיכון מוגבר לסרטן בלוטת התריס, אך לא ברור מהו המנגנון המעורב בתהליך.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסרטן כיס המרה?
הסיכון לסרטן כיס המרה מוגבר במצב של עודף משקל. התגברות הסיכון עשויה להיות תוצאה של התדירות הגבוהה יותר של אבנים במרה, אשר מהוות גורם סיכון משמעותי לסרטן כיס המרה בקרב הסובלים מהשמנת יתר.

מה ידוע על הקשר בין השמנת יתר וסוגי הסרטן האחרים?
הקשר בין השמנת יתר לבין סרטן הערמונית נחקר באופן אינטנסיבי. תוצאותיהם של מחקרים בודדים אינן מצביעות על קשר עקבי בין השמנת יתר לסרטן הערמונית, אך כשנתוני מחקרים רבים מצורפים, ניתוחם מעלה כי השמנת יתר עשויה להיות קשורה בהגדלה מזערית בסיכון לסרטן הערמונית.
כמו כן, מספר מחקרים העלו כי בהשוואה לבעלי משקל בריא, גברים הסובלים מהשמנת יתר הינם בעלי סיכון גבוה יותר לסרטן ערמונית אגרסיבי. ככלל, הסיכון לסרטן הערמונית קשור ברמותיהם של הורמונים מסוימים ושל גורמי גדילה, בפרט IGF-1 (פקטור גדילה דמוי אינסולין 1).
מחקרים מסוימים מצביעים על קשר קלוש בין BMI מוגדל והסיכון לסרטן השחלות, בעיקר בקרב נשים בגיל המעבר, בעוד מחקרים אחרים לא מצאו כל קשר. כמו בסוגי סרטן אחרים, הקשר בין השמנת יתר וסרטן השחלות עשוי לשקף רמות אסטרוגן מוגברות. הוכחות מסוימות מקשרות השמנת יתר לסרטן הכבד ולמספר סוגים של לימפומה (גידול סרטני של קשרי לימפה או של מערכת הלימפה בכללותה), ולוקמיה (סרטן הדם) אך נדרשים מחקרים נוספים לאישוש קשרים אלה.

האם שמירה על משקל תקין או ירידה במשקל מפחיתים את הסיכון לסרטן?
הדרך הבדוקה ביותר לבדיקת שאלה זו היא באמצעות ניסוי קליני מבוקר. מספר ניסויים קליניים מבוקרים, במימון המכונים הלאומיים לבריאות ארה”ב (NIH) הוכיחו כי אנשים יכולים להוריד במשקלם וכי ירידה במשקל מפחיתה את הסיכון למחלות כרוניות, כמו סוכרת, ומשפרת את גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם.
מכל מקום, ניסויים קודמים ותוצאות סדנה של המוסד הלאומי לסרטן בארה”ב (NCI), הוכיחו כי לא ניתן לערוך ניסוי ירידה במשקל למניעת סרטן. הסיבה לכך היא שבניסוי שכזה תוכחנה תחילה השפעותיה החיובית של הירידה במשקל על מניעת מחלות כרוניות אחרות, ואז הניסוי יופסק לצורך עדכון הציבור ביתרונות שהוכחו, וזאת בטרם שהשפעת הירידה במשקל על מניעת הסרטן תוכח באופן ברור דיו.
לכן, מקורו של מרבית המידע אודות השאלה האם שמירה על משקל תקין או ירידה במשקל מפחיתים את הסיכון לסרטן, הינו במחקרי פנל (סוג של מחקר תצפיתי מחקרי) או במחקרים תצפיתיים. נתונים ממחקרים אלה הינם קשים לפיענוח, שכן אנשים השומרים על משקלם ואנשים שהורידו ממשקלם עשויים להיות שונים באופנים מסוימים מאנשים שלא עשו זאת, כפי שהסובלים מעודף משקל ומהשמנת יתר עשויים להיות שונים מאנשים רזים בדרכים נוספות, מלבד מדד הBMI – שלהם. כלומר, יתכן ששינויים אחרים אלה הם המסבירים את סיכון הסרטן השונה שלהם.

אף על פי כן, מחקרים תצפיתיים רבים הוכיחו כי אנשים שצברו פחות משקל בתקופת בגרותם, היו בעלי סיכון מופחת ל:
– סרטן המעי הגס
– סרטן השד (לאחר הפסקת הווסת)
– סרטן רירית הרחם

מספר מוגבל יותר של מחקרים תצפיתיים בחן את הקשר בין ירידה במשקל והסיכון לסרטן, וכמה מתוכם מצאו כי קיים סיכון מופחת לסרטן השד ולסרטן המעי הגס בקרב אנשים שהפחיתו ממשקלם. אך למעשה, למרבית המחקרים לא הייתה היכולת להעריך האם הירידה במשקל הייתה מכוונת, או קשורה בבעיות בריאות יסודיות.
הוכחה חזקה יותר שייכת למחקרים שנערכו בקרב פציינטים שעברו ניתוח בריאטרי לירידה במשקל. אנשים אשר סבלו מהשמנת יתר ועברו ניתוח בריאטרי לירידה במשקל, נראים כבעלי שיעורים נמוכים יותר של סוגי הסרטן הקשורים בהשמנת יתר, בהשוואה לסובלים מהשמנת יתר אשר לא עברו ניתוח בריאטרי. חשוב לשים לב כי בעוד שינויים באורח החיים שמטרתם ירידה במשקל מתבטאים בירידה של 7-10% ממשקל הגוף, הרי ששינויים דומים באורח החיים, המתלווים לניתוח בריאטרי, מתבטאים בדרך כלל בירידה במשקל של 30%.

כיצד המכון הלאומי לסרטן ארה”ב (NCI) חוקר את נושא הקשר בין השמנת יתר וסרטן וכיצד הוא תומך במחקר בנושא? כיצד הוא תומך במחקר למציאת האוכלוסיות בעלות הסיכון הגבוה ביותר?
המכון הלאומי לסרטן ארה”ב (NCI) תומך במחקר על השמנת יתר וסרטן באמצעות פעילויות שונות, כולל יוזמות שיתופיות גדולות, אתר אינטרנט ומקורות מידע, מחקרים אפידמיולוגיים, מדע בסיסי ומשאבי הפצה ויישום.
המכון אף פרסם מספר הזדמנויות מימון תחרותיות הקשורות בנושא ההשמנה והסיכון לסרטן. ובנוסף, המכון הלאומי לסרטן הינו משתתף פעיל במחקר בנושא השמנת יתר של המכונים הלאומיים לבריאות ארה”ב (NIH), והיה בעל תפקיד משמעותי בפיתוח התוכנית האסטרטגית של מחקר המכונים הלאומיים לבריאות ארה”ב (NIH) בנושא השמנת יתר, בשנת 2011.